שולחן נגרים יפני

בניית שולחן עבודה Moravian זה טוב ואחלה אבל החורף תפס אותי לא מוכן! השולחן (שעדיין בבניה) עומד במרפסת וגם ביום טוב השמש יורדת בשעה 4 אחרי צהריים ונעשה קר מדי לעבוד בחוץ. עד שיהיה לי חדר עבודה אמיתי חשבתי לבנות מיני שולחן עבודה שלפחות עבודות קטנות אוכל להכניס לתוך הבית. מתוך החולשה שלי לדברים יפנים (ובמיוחד נגרות יפנית) בניתי שולחן נגרים יפני. שולחן קטן ונייד ויאפשר להתנסות בעבודה בסגנון יפני. את העיצוב ותוכניות לשולחן לקחתי מכאן

ישור הפלטה

התחלתי מפלטה עץ בוק 2 צול באורך 1 מ׳ בערך (שארית מהשולחן הגדול). שלב ראשון: לישר אותו בהקצעה. מתחילים בלישר משטח ראשון

ממשיכים בישור שני צדדים ב 90 מעלות למשטח הראשי:

שלב הבא הוא לישר את הצד הרביעי שיהיה מקביל לצד הראשון. כדי לוודא מקבילות אני מסמן עובי הקפי אחיד בעזרת סרד. עכשיו אני מקציעה את המשטח כך שיהיה גם ישר וגם בגובה הסימון ולכן מקביל למשטח מולו.

עכשיו אני ממשיך לגדעים ולהגדיר את אורך השולחן. האורך לא מאוד משנה לי כך שאני מסמן קו ישר במקום שמרגיש לי מתאים. הקצה אחד יש סדק קטן ולכן אני מחליט לסמן את הקו אחריו. אני מקווה שזה מספיק רחוק כדי לעבור אותו לגמרי (גם את המשך הסדק שלא ממש רואים אבל יכול להתפתח אחר כך). הסימון ב 90 מעלות ביחס למשטח עליון ולצדדים, מנסר קרוב לקו ומקציע עד שמגיע לקו עצמו.

בצד שני יש סדק יותר רציני. בהתחלה חשבתי לעקוף גם אותו ולקצר משמעותית את אורך השולחן אבל בסוף בחרתי להשאיר את הסדק ולחזק בעזרת פרפר. פתרון זה יאפשר משטח עבודה ארוך וגם פרפר שיוסיף עניין ויופי לשולחן 🙂

פרפר

אחרי שהפלטה ישרה וחלקה מכל הכיוונים, אני מכין את הפרפר. אני מתחיל בישור צד אחד של קבוביית דובדבן קטנה ומסרטט עליה צורה של הפרפר. לא תכננתי גודל מסויים או זויות מחושבות, מה שנראה לי יפה ופרפורציונלי. אחרי ניסור לפי הסימון יישרתי בעזרת מפסלות, עשיתי זוית ממש עדינה כך שהפרפר יכנס למקומו כמו טריז.

כשהפרפר מוכן העתקתי את הצורה לפלטה בעזרת סכין סימון וחצבתי את הצורה בעזרת מפסלות. הדבקה, ניסור השארית והקצאה עד גובה המשטח.

רגלים

הרגלים יהיו בעצם סוג של קושרות עבות שעליהן ישב השולחן. הקושרות יתחברו לשולחן בעזרת tapered sliding dovetail. זהו מחבר זנב יונה לאורך כל הקושרת שנכנס לתעלה בפלטה היותו tapered משמעותו שרוחב הזנב יונה מתרחב בהדרגה לאורך התעלה.

מתחילים לסמן את גובה הרגל (5 ס״מ) ומחבר הזנב יונה בחתיכת עץ שכבר יישרתי. אחרי ניסור ויישור אני מסמן זנב יונה דומה אך קצת יותר צר בצד השני ומושך קו בין פינות הזנבות בשני הצדדים. בתמונה השמאלית אפשר לראות את הזנב יונה ה׳צר׳ וקו בזוית קלה שמתחברת לזנב יונה בצד השני. זוית שנוצרה היא מגדירה את התרחבות הזנב יונה לאורך הקושרת.

כדי לייצר את הזנב הארוך בצורה מדוויקת ייצרתי רמפה באותה זוית של הזנב יונה והצמדתי כהמשך של הזנב. בעזרת מפסלת אני מוריד חומר ונעזר ברמפה כדי ליישר למידות וזוית המדוייקות.

המגרעת בפלטה

כשהרגליים מוכנות אני מעתיק את המידות לפלטה וגם מסמן קו עומק לפי גובה הזנב יונה. אני מנסר בתוך הקוים, הזוית של הזנב מקשה לנסר ממש קרוב לקו בלי סכנה לעבור אותו. בשלב זה הסיבים כבר חתוכים ויחסית קל לפרק חתיכות מהצד. בעזרת הרמפה אני יכול להגיע לקו שסימנתי ובזוית מדוייקת. את התחתית אני מיישר בעזרת ראוטר (ידני כמובן :-).

אחרי שהורדתי את רוב החומר בשיטה הזאת אני מכניס את הרגל ומגלה בעיה: הזנב יונה נכנס בחופשיות למסילה שיצרתי ????. סימנתי לא טוב!! העתקתי מידה של רוחב הזנב יונה למקום שיפגוש את החלק הצר שלו.

מה עושים? אחרי התאוששתי מהפאדיחה, מחפש פתרון. החור במידה שווה לאורכו והפתרון הוא הוספה של רצועה שתתווסף כלחי לזנב יונה. ניסרתי וישרתי רצועה במידות הרצויות. כדי שתצמד לזנב יונה באופן מושלם צריך שגם היא תקבל את אותה הזוית. בעזרת הרמפה ומקצועה העתקתי את הזוית.

באותו אופן יישרתי את רוחב הרצועה שיתאים למשטח העליון של הזנב יונה. קלבתי את הרצועה לזנב יונה והקצעתי לאותו מישור. אחרי עוד קצת ניקוי פינות הזנב יונה נכנס עד הסוף וננעל במקום.

סטופרים

כדי לאפשר עבודה כשולחן יפני צריך סטופרים שיחזיקו את העץ כשעובדים עליו. אני מכין שני קוביות כמו שבוידאו. הקוביות לא מודבקות לחורים ואפשר לכוון את הגובה שיבלטו.

הקוביות מעץ פופלר. הייתי מעדיף משהו יותר סקסי אבל זה מה שמצאתי.  אני מעתיק את מידות הקוביות לפלטה עם סרד במיקום שבחרתי.

אני חוצב את החורים עם מפסלות וכרגיל שומר מרחק 0.5 – 1 מ״מ מהקוים שסימנתי. את החציבה אני בדרך כלל עושה כך: חוצב כל כמה ממ לרוחב הסיבים כדי לשבור אותם, מפנה את הפסולת שמשתחררת וחוזר חלילה. כאן בחרתי לחצוב בשיטה קצת שונה שראיתי ביפן כשביקרתי שם ונזכרתי לאחרונה כשראיתי וידאו של נגר יפני אחר. חוצבים קרוב לקצה ומייד מפנים משולש קטן קרוב אליו. חוצבים שוב ומגדילים קצת את משולש. אם עושים את אותה פעולה שוב ושוב ומשני הכיוונים, המשולשים מתחברים לפרמידה באמצע. כשממשיכים לחצוב עוד יותר באותה שיטה, הפרמידה ירדת עם מפלס החציבה.

השיטה הזאת יותר נעימה לי משום מה. אולי כי היא פחות אגרסיבית בשבירת סיבים? אם כך הגיוני שהיא עדינה יותר על המפסלת בזמן העבודה. נראה לי שני מאמץ!

לא מספיק ברור ורוצים עוד פרטים? תשתפו בהערות למטה ואשמח לתעד ולהסביר עם יותר פרטים בפוסט אחר.

אני ממשיך עד אמצע עובי הפלטה, חוצב מהצד השני, ונפגש באמצע. כשיש בור ראשוני אפשר להתקרב בשוליים לקו סרד ולנקות את הבור. ממשיכים לנקות ולדייק עד שהקוביות נכנסות אך לא חופשיות מדי.
השולחן כמעט מוכן, עכשיו להקציע סופית, לעדן פינות, להדביק את הרגלים ולקצר לאורך סופי, ולגמר בשמן. בחרתי הפעם להשתמש בשמן טונג (Tung oil)

🙂 אשמח לכל פידבק, הערה או שאלה.

את הכלים שאני משתמש או דומים שאפשר למצוא אצלנו בחנות: