שולחן נגרים בכלים ידניים (חלק א) – משטח עבודה

זהו בלוג פוסט ראשון שלי אז אני קצת מתרגש 🙂

רקע

אז אני בונה שולחן נגרים, מסוג Moravian בכלים ידניים בלבד.  מה זה Moravian? למה Moravian? ולמה בכלים ידניים בלבד?

שולחן מורביאן (Moravian) שאני בונה, מקורו באוסף שולחנות עבודה שנמצא בכפר משוחזר  Old Salem, NC שבארה״ב. מה שמיוחד בעיצוב זה הם הרגליים בזווית שלדעתי נותן לשולחן יציבות. בנוסף השולחן בנוי ללא מסמרים/ברגים ומתפרק בקלות.

ובגלל זה בדיוק בחרתי מודל Moravian, כי הוא מתפרק ואפשר לנייד בקלות. אני עובד במרפסת ביתי וחשוב לי היכולת לפרק ולשים במחסן כשלא בשימוש. בנוסף אני אוהב את הצורה הכללית ואת הרגליים בזוית. אני עובד לפי גירסה של Will Myers. [את התוכניות אפשר למצוא כאן].

שולחן מורביאן (Moravian)

הבחירה בכלים ידניים בלבד לפרוייקט זה הוא חלק ממסע שלי לגלות איפה מקומי הטבעי בספקטרום של בין מכונה לידני. יש לי העדפות ברורות לעבודה עם כלים ידניים:, השקט ממנועים ובמקומם הצליל של להב כשפוגש עץ, הנגישות, אני יכול לעשות הכל בבית בלי חדר עבודה (שאין לי!), בלי כלים יקרים, בלי תלת-פזי, והבטיחות (עוד לא שמעתי על מישהו שהוריד אצבע ממקצוע ידני… או מסור… או מפסלת). החלטתי שאני עושה פרוייקט מההתחלה עד הסוף בלי וואט אחד של חשמל, (חוץ מתאורה, זה לא נחשב :-). אני מודה שבזמן כתיבת שורות אלה אני כבר מבין יותר את חשיבות כלים חשמליים למהלכים מסוימים אבל עוד לא נשברתי בפרויקט זה.

התחלה מהאמצע 

זהו פוסט ראשון בסדרה אבל האמת, חלק מפרויקט השולחן כבר מאחוריי. את הרגליים והקושרות כבר סיימתי לפני שהתחלתי לתעד – סורי 🙂 מהתגובות שקיבלתי כששיתפתי את התוצאה עלה הרעיון לתעד את המשך התהליך ולשתף יותר בהמשך התהליך.  ומכאן אנחנו מתחילים פרק זה…

רגליים של השולחן

פלטה לשולחן

השלב הבא הוא הכנת פלטת עבודה מרכזית. קניתי 2 קורות של עץ בוק: אורך 2.9 מטר, 2 צול, רוחב 24 ו22 ס״מ, בחרתי את אלה שנראו לי הכי ישרים ובלי פיתולים. זה הזמן להחליט איך להשתמש בעץ כדי שיהיה הכי יציב ולא יתעוות בעתיד. אם הייתי עובד עם מסור שולחן כנראה הייתי פורס לכמה פרוסות ומדביק, אולי אפילו מסובב את רצועות לוודא שיש לי quarter sawn. בגלל שאני נשאר נעמן לכלים ידניים, אני נמנע מלנסר אותם לאורך ולכן אותם אדביק, זה לצד זה, כדי להשיג משטח עבודה ברוחב של כ45 ס״מ.

קיצור אורך

למרות צומת הלב במחסן עצים, הקורות לא ממש ישרות. בקורה הרחבה יש פיתול קל (נראה את זה עוד מעט) ובשנייה יש קשת לא כל כך קלה ב2 מימדים. נראה מה נעשה עם זה בהמשך…

השולחן מתוכנן להיות באורך 1.75 מטר ולכן ראשית בחרתי את החלק הכי ישר (1.85 מטר בערך) מכל קורה. זה יקל על הליך היישור. יש לציין שאני צריך להביא כל קורה ללוח מושלם (perfect board), משמעותו שכל פאה ישרה לגמרי וב90 מעלות לכל פאה השכנה לה. עשיתי לעצמי קצת הנחות צד הרחב שיהייה בתחתית השולחן. כנראה הוא ישאר לא הכי ישר וחלק. מה שכן חשוב בתחתית הפלטה זה שתהייה ישרה באזור שישען על הרגליים. כל השאר זה בעיקר קוסמטי ושמי הטוב כנגר 🙂

הניסור נעשה עם מסור ריובה 240 מ״מ, מסור דו-צדדי יפני. ככל המסורים היפנים, זהו מסור משיכה, משמע הניסור נעשה בתנועת המשיכה. [הסוג השני הם מסורים מערביים שמנסרים בתנועת הדחיפה ולכן צריכים להיות יותר חזקים ולרוב יותר עבים ממסורים יפנים.] למסור ריובה 2 צדדים עם סוגי שיניים שונות. בצד אחד השיניים מותאמות לניסור עם כיוון סיבי העץ (rip) וצד שני לניסור בניצב לסיבים (crosscut).

כדי לקצר את הקורה ל1.85 מטר נסרתי בעזרת הצד לניסור נגד הסיבים

יישור ראשוני

בכל קורה (מקוצרת) התחלתי בלשטח את הפאה שתישאר בסוף להיות עליונה בשולחן. שמחתי לגלות בקורה הרחבה יש דוגמא מעניינת ויפה מטבעות גדילה של העץ שתישאר על משטח העבודה. אבל זה בא במחיר של שינוי כיוון סיבים, לכן אצטרך להקציע אותה משני כיוונים (משני הקצוות  הקורה כלפי האמצע).

בשלב מתקדם של ההקצעה כדאי להתחיל לבדוק שאין פיתול. אותו אי אפשר לגלות בעבודה עם מקצוע. המשטח יכול להיות ישר למקצוע אבל יכול להכיל פיתול לאורך הקורה.

 

פיתול

 

בדיקה של פיתול עשיתי בעזרת winding sticks שהכנתי בעבר. אלו שני מקלות זהים בגובה אחיד מעץ בהיר, במקרה שלי ממייפל, שבאחד שיבצתי חתיכות קטנות של עץ כהה – עץ אלון ביצות (bog oak) בשני הצדדים.  את המקלות ממקמים בשני קצוות הקורה ומיישרים מבט מצד אחד לכיוון השני (מהצד בלי העץ הככה). המטרה היא ששני המקלות יהיו מקבילים אחד לשני (קונטרסט בין המייפל והאלון מקל את זה). אם הם לא מקבילים יש להקציע את האזורים הגבוהים משני קצוות הקורה כדי ליישר אותה.

     

את ההקצעה אני מבצע בעזרת מקצוע סטנלי 4. זהו מקצוע קל, ורסטילי ואני ממש רגיל לעבוד איתו אבל הוא לא מתאים לשטח אזור הרבה יותר גדול ממנו.  בשלב מסויים הוא רוכב על ה״גבהות״ של המשטח ולא יעיל לשטח אותם. לכן בשלב מתקדם של ההקצעה אני עובר למקצוע ג׳וינטר, bailyes מידה 6 של חבר כי עדיין אין לי אחד משלי. שמתי עין על ג׳וינטר של לי נילסן מהחנות ;-).

כשסיימתי ליישר פאה אחת רחבה של הקורה, עברתי ליישר את הצדדים הצרים של הקורה לאורכה. אותם יש הביא להיות 90 מעלות לפאה הראשית ולהיות גם ישרים לגמרי, במיוחד הפאה שתודבק לקורה השנייה.  כדאי לבדוק בכמה נקודות לאורך הקורה, קל להגיע למצב שבאזורים שונים הזויות שונות. אני בחרתי להקצות את 2 הפאות הצרות לאורכה של הקורה כבר עכשיו כדי לחסוך להתעסק עם זה אחרי ההדבקה כשהכל יהיה יותר גדול מגושם.

בקורה הצרה יש קשת גדולה לאורכה בשני המימדים ביחס לאורך (לרוחב ולעובי). את צד הרחב בחרתי להקצות מצד הקשת החיצונית כי היא יותר קלה לעבודה. לא מחקתי את הקשת כי זה היה לוקח לי הרבה מאוד עבודה, מה שנראה היה משאיר רק כחצי מעובי הקורה המקורית. יישרתי (מקומית), החלקתי ווידאתי שאין פיתול.

 

 

בצד הצר היה ברור שצריך ליישר לגמרי – כולל את הקשת כי זה אני הולך להדביק לקורה השנייה. התחלתי לעבוד לפי העין… לזהות איפה שגבוה, להקציע, ליישר ל90 מעלות בעזרת זויתן בתכוונן של (starret combination square) מול הפאה הרחבה ולבדוק שוב. אחרי כמה סיבובים התקדמתי וסימנתי בעזרת ״קו דיו״ (ink line), גירסה מודרנית של Sumitsubo יפני, את המטרה שאני שואף להגיע אליה.

קו דיו

אחרי עוד כמה איטרציות אני רואה שאני מתקדם לקו הדיו ממש לאט. אזור הכי גבוהה יש לי להוריד כ-1 ס״מ והקורה ארוכה. עברתי לאסטרטגיה אחרת. ניסרתי כל כמה סנטימטרים עד קו הדיו ובעזרת מספלת רחבה ומקבת הורדתי את רוב החומר. כשהתקרבתי מספיק לקו דיו, חזרתי להקציע וליישר את הפאה.

ניסורים והורדה עם מפסלת

הדבקה

רגע מרגש, אני מתקרב להדביק את הקורות 🙂 כששני הקורות נראות לי מוכנות, אני עובר להדבקה יבשה. לפני שמערבים דבק כדאי לבדוק שהכל מוכן, מדוייק, (ושיש מספיק קליבות 🙂 אני בודק ורואה שיש רווחים בין הקורות באזורים מסויימים. העץ קשה, עבה, רחב, ולא מגלה גמישות להיצמד לקורה ליד כשמופעל לחץ מהקליבות. אני צריך להקציעה את צדדים עוד קצת בעזרת ה ג׳וינטר כדי להגיע להתאמה. לוקח כמה נסיונות אבל הסוף הקורות מתקרבות והרווחים נעלמים.

בעייה נוספת שהגיע הזמן לפתור היא הקשת השנייה. כשאני מצמיד את הקרות ניכר שיש קשת באחת הקורות (הצרה) אבל היא לא מאוד גדולה. אני מחליט להדביק את הקורות כך שהקצוות יתאימו ואת הקשת באמצע אני מקציעה אחרי ההדבקה, וכמובן בודק שאין פיתול בעזרת המקלות.

זהו! יש לי פלטה והשולחן מתחיל להראות כמו שולחן נגרים. אני כבר יכול להתחיל להשתמש בו כשאני ממשיך את בנייתו

שלבים הבאים

השלבים הבאים להמשך הפרוייקט הם:

  • לבנות שוקת כלים
  • לבנות מלחציים
  • פינות וגימורים

את השלבים הבאים במסע הזה אמשיך לתעד ולשתף. מקווה שיהיה מעניין ומועיל.

אשמח לכל פידבק, הערה או שאלה. את הכלים שאני משתמש או דומים שאפשר למצוא אצלנו בחנות:

 

                     

 

 

10 תגובות על “שולחן נגרים בכלים ידניים (חלק א) – משטח עבודה

  1. חנניה דוד אומר:

    נראה מרתק ומעניין ומאגר
    אומנם כתחבייב זה כייף עצום
    הידע והנסיון שלך באמת מרשים.
    אבל עדיין לא מבין למה להתעקש לא להשתמש בטכנולוגיה
    זה כמו להתעקש לרכב על סוס ומגלה במקום מכונית חדשה
    מה עוד שאם זה לצורכי פרנסה הרי ברור שזה הפסד
    אבל באמת מרתק ואמשיך לעקוב כי זה תחביב מאתגר
    בהצלחה

    • אורן אומר:

      תודה על התגובה דוד.
      כרגע זה רק תחביב. אתה צודק שלפרנסה זה הרבה פחות יעיל. כפי שכתבתי בפוסט, כרגע אני בוחן לעצמי דרכי עבודה. אם כבר השוואת לסוס ועגלה, אז אפשר לשאול למה לעשות טרק אם אפשר להגיע לנקודת תצפית ברכב? הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה 🙂

  2. תומר אומר:

    כיף של בלוג!
    אני בעצמי מאוד רוצה לעבור את הדרך כבר הרבה זמן,
    על סוס על חמור או סתם ברגל…העיקר הדרך..
    אמשיך לעקוב!
    בהצלחה !

    • אורן אומר:

      תודה על המילים החמות תומר.
      אז יאללה, צא לדרך. אשמח לעזור לעודד בדרכך בכל דרך שאוכל..
      הדרך מהממת 😉

  3. נתי אומר:

    אורן, איזה כיף לעקוב אחרי התהליך.
    הפרויקט נראה מסקרן ומבטיח, אל תשכח לצלם כל שלב וכל פרט קטן – פה נמצא הערך האמיתי עבור אלו שעוקבים אחר הבניה פה בבלוג.
    בהצלחה!!

    • אורן אומר:

      תודה נתי. תוך כדי עבודה לא תמיד זכרתי לצלם. אמשיך לתעד ומקווה שאשתפר בלצלם כל פרט.

  4. זהר חרש אומר:

    נהדר. הסיפוק העצום כשהכל גמור ומוכן, קשה לתאר במילים. בהצלחה 🙂

    • אורן אומר:

      תודה זהר. לגמרי! גם העבודה עצמה ממלאת אותי בסיפוק 🙂

התגובות סגורות.